שאלות ותשובות

"שאלות ותשובות" נועדו למתן מידע בלבד ואינן מהוות תחליף לייעוץ רפואי

לימודי רפואת השיניים אורכים 6 שנים, בסיומם מוקנה התואר "רופא שיניים". מומחה ברפואת שיניים לילדים (פדודונט), הינו רופא שיניים שהמשיך בלימודיו כ 4 שנים נוספות, ועבר בסיומן מבחן התמחות מטעם המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים ומשרד הבריאות.

במהלך ההתמחות לומדים ומתמקצעים (ידע תאורתי וניסיון קליני מעשי) בטיפול בפעוטות, טיפול בילדים עם צרכים מיוחדים, שימוש בטכניקות התנהגותיות, שימוש בגז צחוק ובתרופות הרגעה, גדילה והתפתחות, הפרעות התפתחותיות במשנן, חבלות בשיניים נשירות וקבועות.

עששת – רִקָּבוֹן שיניים – היא אחת המחלות  הזיהומיות הנפוצות ביותר בעולם.

איך נוצרת עששת? עששת נגרמת כאשר חיידקים הנמצאים באופן טבעי בפה, מפרקים סוכרים מהמזון ויוצרים חומצות. בתחילה החומצות האלה פוגעות באמייל (השכבה החיצונית הקשה) בלבד, בהמשך הפגיעה נמשכת ומגיעה לדנטין (השכבה הפנימית). אם התהליך לא ייעצר, הפגיעה תגיע למוך השן (עצב השן). הפגיעה הזו היא "חור" בשן.

השלב הראשון הפיך וניתן לעצירה על ידי שינויים בהגיינה האורלית ובתזונה. השלב השני בדרך כלל כבר דורש ביצוע שיחזור (סתימה). בשלב השלישי נדרש קיטוע מוך או טיפול שורש בשן. לפעמים העששת כל כך נרחבת שאין מנוס מעקירת השן.

התפתחות תהליך העששת

תסמינים של עששת:
רגישות לחום, לקור או למתוק
כאב שיניים (בתחילה בזמן אכילה ו/או שתייה, בהמשך ספונטני)
כתם חום או שחור בשן, או חור

סיבוכים אפשריים אם לא מטפלים:
כאבים חזקים
זיהום מקומי ליד השן עד זיהום מפושט בפנים
איבוד שן
איבוד רצף ומקום בקשת השיניים  
פגיעה ביכולת הלעיסה
פגיעה באסטטיקה של החיוך

למה חשוב שילדים יהיו ללא עששת?
מניעת כאבים וזיהומים
בריאות חלל הפה והשיניים
שמירה על תזונה תקינה – שיניים כואבות מקשות על אכילה ולעיסה
מניעת בעיות בדיבור
מניעת פגיעה בהתפתחות קשת השיניים והפנים

מניעה:
ביקור ראשון בגיל צעיר – שנה עד שנה וחצי
הדרכת הורים על היגיינת פה ותזונה נכונים כבר מגיל צעיר
היגיינת פה טובה – צחצוח שיניים פעמיים ביום עם משחת שיניים שמכילה פלואוריד
הגבלת צריכת סוכרים ומזון דביק – במיוחד חטיפים ומשקאות ממותקים
ביקורות סדירות אצל רופא שיניים – גם אם אין כאבים
טיפולים מונעים – ניקוי השיניים, מריחת פלואוריד, איטומי חריצים

דגשים נוספים:

1. איכות השיניים – יש ילדים עם שיניים מועדות לפורענות מבחינת התפתחות עששת: שיניים עם נטייה גנטית לעששת ושיניים עם פגמים התפתחותיים שפוגעים בחוזק השן. בילדים אלה חשובים מאוד הביקורות וטיפולי המניעה.
2. גורמים נוספים שתורמים להתפתחות עששת – צפיפות שיניים, הרכב וכמות הרוק, נשימת פה.

מאיזה גיל לצחצח שיניים?

יש לצחצח שיניים החל מבקיעת השן הראשונה עם משחה המכילה פלואוריד.
עד גיל שנתיים השימוש במשחת שיניים בכמות השווה לגודל גרגר אורז.
מגיל שנתיים השימוש במשחת שיניים בכמות השווה לגודל של גרגר אפונה.

עד איזה גיל על ההורים לצחצח לילד את השיניים?

פעולת הצחצוח דורשת מיומנות מוטורית, גם כשמשתמשים במברשת חשמלית. לכן ההמלצה היא, שההורים יצחצחו לילד שיניים עד גיל 8 שנים ויש הגורסים עד גיל 9 שנים.

פלואוריד הוא מינרל טבעי שנמצא במים, במזון ואפילו באדמה.

הפלואוריד חשוב מאוד לבריאות השיניים:
1. מחזק את האמייל (זגוגית השן) – עוזר לשיניים להיות עמידות יותר נגד חומצות שנוצרות מחיידקים וסוכרים.
2. מונע עששת – הפלואוריד יכול לעצור את התהליך העששתי בשלב מוקדם, ולפעמים אפילו "לרפא" נגע עששתי התחלתי.

כיום אין הפלרה של מי השתייה, ולכן חשוב להשתמש באופן קבוע בתכשירים המכילים פלואוריד:
1. משחות שיניים – בזמן הביקור במרפאה יומלצו המינון והכמות המתאימים כתלות בגיל הילד.
2. מי פה/שטיפות פה – תוספת למטופלים עם נטייה לעששת. מומלצים מגיל 6 שנים.
3. ג'ל או לכה – תכשירים לטיפול במרפאת השיניים.

לסיכום: הפלואוריד הינו אלמנט נוסף בהגנה על השיניים מפני התפתחות ו/או התקדמות העששת. הפלואוריד נגיש לשימוש במספר מישורים ביתיים ומרפאתיים.

המלצת האיגודים לרפואת שיניים לילדים היא להגיע לביקור ראשון כחצי שנה לאחר בקיעת השן הראשונה או בגיל שנה, הראשון מביניהם.

מטרות הביקור הראשון הן:

1. חשיפת הפעוט למרפאת השיניים ויצירת קשר טוב שלו עם הצוות המטפל והמרפאה מגיל צעיר.
2. לימוד ההורים על גורמי סיכון להתפתחות עששת.
3. הדרכת ההורים להגיינה אורלית מבחינת טכניקות צחצוח ומועדי הצחצוח, מברשות שיניים ומשחות שיניים.
4. יעוץ לתזונה נכונה שאינה מעודדת התפתחות עששת.
5. זיהוי הרגלים הקשורים לחלל הפה כמו שימוש במוצץ ומציצת אצבע.

לאחר שיחה, נעשית בדיקה קלינית על ברכי ההורה או על הכסא הדנטלי, כתלות בגיל הילד: בדיקת הלסתות והיחסים ביניהן, הרקמות הרכות, השיניים שבקעו, סגר, הערכת הגדילה וההתפתחות, איכות הצחצוח, מצב השיניים. צילומי רנטגן יבוצעו לפי הצורך.

המלצה – להגיע לבדיקת שיניים ראשונה בגיל צעיר ולא לחכות להופעת כאבים. כאב שיניים מעורר חשש של חולי ושהולכים אל הלא נודע. רמת החרדה עלולה להיות גבוהה, גם של ההורה וגם של הילד, דבר שישפיע על שיתוף הפעולה.

ביקור ראשון בנימה אישית

אשמח לפגוש את ילדכם סביב גיל שנה-שנה וחצי. מטרתי היא לבנות עם ילדכם ועימכם מערכת יחסים ארוכת שנים, וזאת בסביבה ידידותית ונינוחה, אוהבת ודואגת.

ביקור ראשון באווירה נעימה חוויתית ולא מאיימת, תבנה אמון בינינו – רופאת השיניים, אתם ההורים והילד המטופל – ותעזור לילד לפתח גישה חיובית ושיתוף פעולה כלפיי וכלפי מרפאת השיניים לאורך שנים. החוויות הראשונות בגיל הצעיר יעצבו את הגישה והיחס כמתבגר וכמבוגר, וישפיעו על הנכונות להגיע לביקורות, לנהל אורח חיים בריא ולשתף פעולה בטיפולים.

אם ברצונכם להכין את הילד לביקור הראשון, תוכלו לספר לו שיפגוש את ד"ר רויטל על-מנת לספור את השיניים ולבדוק האם אתם מצחצחים היטב את השיניים. חשוב להציג את הביקור באור חיובי. מומלץ לא להרבות בהסברים גם אם הילד מביע חשש, ולא להשתמש במילים שעלולות בעקיפין ליצור פחד כמו "תהיה גיבור" "לא יכאב" או להבטיח מתנה בסיום הבדיקה. אפשר לומר שד"ר רויטל תענה על כל השאלות.

בביקור הראשון תבוצע בדיקה קלינית של חלל הפה והשיניים. צילומי רנטגן יבוצעו לפי הצורך. בנוסף תקבלו ידע רב שיעזור לכם לשמור על בריאות השיניים של ילדכם: תזונה נכונה, הגיינה אורלית, הקניית הרגלים טובים.

בדיקה תקופתית כוללת בדיקה קלינית וצילומי רנטגן לפי הצורך. תדירות הביקורות התקופתיות תקבע לפי גיל הילד, התפתחות המשנן מבחינת ניידות שיניים נשירות ובקיעת השיניים הקבועות, איכות הצחצוח ורמת הסיכון להתפתחות עששת.

חשוב להגיע לביקורת התקופתית בתדירות שהומלצה, ולא לחכות להופעת כאבים. אם יאובחנו מוקדי עששת לטיפול, לרוב הם יטופלו לפני הופעת כאבים וסיבוכים, וכן הטיפולים יהיו פשוטים יותר.

הביקורת התקופתית יוצרת רצף טיפולי, ועוזרת לשמור על בריאות השיניים והפה.

לשיניים מספר תפקידים: נגיסת ולעיסת המזון, דיבור תקין, אסטטיקה (חיוך). לשיניים הנשירות יש תפקיד נוסף והוא שמירת המקום לשיניים הקבועות, שמתפתחות מתחתן. מחלות בשיניים נשירות עלולות לסכן את השיניים הקבועות. שיניים נשירות נמצאות בפה עד גיל 12.

שן נשירה עם עששת לא מטופלת עלולה לגרום לכאבים, לזיהום ולדלקת. אלה ישפיעו במספר מישורים:

1. ירידה באיכות האכילה – על מנת להימנע מכאב, הילד ימנע מאכילה של מזונות מסויימים, ילעס פחות את המזון ויבלע אותו בגושים. זה עלול לגרום לכאבי בטן ועיכול פחות טוב של המזון בקיבה.

2. פגיעה בדימוי העצמי – עששת בשיניים הקדמיות עלולה להפריע אסטטית לילד והוא יפסיק לחייך.

3. זיהום ודלקת – יכולים להיות מקומיים בחלל הפה או מפושטים בפנים. התוצאה היא כאב ופגיעה בתיפקוד.

4.פגיעה בנבט הקבוע – הדלקת והזיהום עלולים לפגוע גם בשן הקבועה, שמתפתחת סמוך לשורשי השן הנשירה.

5. איבוד מקום ותזוזת שיניים – עששת נרחבת פוגעת ברציפות קשת השיניים על ידי שינוי בגודל השן הפגועה או על ידי אובדן מוקדם של השן.

על פני המשטח העליון (משטח הלעיסה) של השיניים האחוריות (טוחנות נשירות וטוחנות ומלתעות קבועות) ישנם חרירים וחריצים. פלאק, שאריות מזון וחיידקים יכולים לחדור לעומק החריצים, אך סיבי מברשת השיניים עבים מדי ואינם מסוגלים להגיע לתחתית החריצים ולנקות אותם. כתוצאה מכך עלולה להתפתח עששת בחרירים ובחריצים אלו.

איטום חריצים הינו חומר פלסטי לבן דמוי לק, שממלא את החרירים והחריצים, אוטם אותם ומונע חדירת שאריות מזון וחיידקים לתוכם. פעולה זו מונעת את התפתחות העששת באזורים אלו.

איטום חריצים ניתן לבצע הן בטוחנות נשירות והן בטוחנות ומלתעות קבועות. ההחלטה תקבע לאחר בדיקה שתעריך את עומק החרירים והחריצים והסיכון להתפתחות עששת.

גז צחוק, נייטרוס אוקסיד בשמו המקצועי, הוא אחד הכלים העומדים לרשות רופא השיניים לילדים. גז הצחוק נשאף יחד עם חמצן דרך מסיכה המונחת על אף הילד במהלך כל הטיפול. השפעתו חולפת תוך 2-3 דקות מרגע סיום השאיפה שלו, ולכן ניתן לחזור לפעילות הרגילה מיד בסיום הטיפול.
גז הצחוק בטוח לשימוש, יש לו תופעות לוואי מעטות (בחילות, הקאות, סחרחורת) קצרות זמן וניתנות לשליטה, הוא ניתן לניטור ושליטה בכל רגע בטיפול. רמת הטשטוש שלו שטחית ולכן הילד בהכרה מלאה במהלך כל הטיפול, ער, נושם בעצמו ומגיב לשאלות מצד הרופא המטפל או ההורה.
גז הצחוק מפחית פחד וחרדה, משרה תחושת רוגע הנאה וריפיון שרירים, ומאפשר/משפר שיתוף פעולה בזמן טיפול השיניים.
גז הצחוק משנה את תחושת הזמן של המטופל ולכן ניתן לבצע טיפול ארוך, ומספר רב יותר של טיפולים במפגש אחד.
תכונה נוספת של גז הצחוק היא הרגעה של רפלקס ההקאה, ולכן מאפשר לבצע צילומי רנטגן.
חשוב לציין שגז הצחוק אינו מונע תחושת כאב , ולכן בדרך כלל נדרש מתן של הרדמה מקומית לשן המטופלת. השימוש בגז צחוק מפחית, ולפעמים מונע, את תחושת ביצוע ההרדמה עצמה.

טיפול בטשטוש או בסדציה משמעותו שילוב של תרופת הרגעה עם גז צחוק. המטרה להפחית את הפחד והחרדה, להגביר את שיתוף הפעולה ולאפשר ביצוע טיפול שיניים איכותי.
גם בטכניקה זו הילד נמצא בהכרה מלאה, אין מדובר בהרדמה כללית. לאורך כל הטיפול הילד מנוטר
על ידי מכשיר שמודד את רמת החמצן בדם והדופק.

נשתמש בסדציה במקרים הבאים:
1. ילד מאוד צעיר, שאינו מסוגל לשתף פעולה עקב גילו.
2. חרדה עמוקה.
3. קושי בשיתוף פעולה עקב רגישות יתר לרעשים וגירויים.
4. מספר רב של טיפולים מורכבים בשיניים.
5. ילדים עם צרכים מיוחדים.
6. קושי בשיתוף פעולה עם גז צחוק בלבד.

חבלות בשיניים יכולות להתרחש בעקבות נפילה, פעילות ספורט, מקרי אלימות ותאונות דרכים. הפגיעה יכולה להיות בשפתיים, בחניכיים ובשיניים. בכל מקרה של חבלה מומלץ להגיע לבדיקה אצל רופא שיניים מומחה לילדים שיבדוק, יצלם לפי הצורך, יאבחן את סוג החבלה ויטפל בהתאם. הדבר נכון הן לחבלה בשן נשירה והן לחבלה בשן קבועה. הזמן שיחלוף בין קרות החבלה ובין הגעה לבדיקה במרפאת השיניים, יכול להשפיע על עתיד השן. בדרך כלל נדרש מעקב אחרי שיניים אלה.

חבלה בשן נשירה עלולה להשפיע על הנבט הקבוע, ולכן חשוב להיבדק גם אם נראה שהחבלה הייתה קלה. לפעמים שן נשירה תשנה את צבעה בעקבות החבלה. רופא השיניים יבדוק ויחליט האם לטפל או לעקוב בלבד.

כשבחבלה נפגעות גם רקמות רכות – שפתיים, חניכיים, לחי – בדרך כלל יופיעו נפיחות, דימום וכאב.

סוגים נפוצים של חבלות בשיניים:

שבר בכותרת שן:
1. שבר קטן באמייל – פגיעה שטחית בלבד, בדרך כלל אינה מלווה בכאב.
2. שבר עמוק יותר (עם חשיפה של הדנטין ו/או מוך השן) – עלול לגרום לכאב ורגישות, ודורש טיפול מהיר. אם ניתן, להביא את החלק השבור, לפעמים ניתן להדביק אותו.

שבר בשורש השן:
בדרך כלל מתגלה רק בצילום.

תזוזת שן (לוקסציה):
השן זזה ממקומה – השן שינתה את מקומה ונראה ש"נכנסה פנימה", או "יצאה החוצה", ארוכה יותר או קצרה יותר. לפעמים השן רק "תתנדנד". לפעמים שינוי המנח יפריע לסגירת הפה.

נפילה מלאה של שן (Avulsion):
השן יוצאת לגמרי מהמקום.
אם מדובר בשן קבועה – חשוב להחזיר אותה למקום בהקדם. עצמאית: להחזיק בעדינות בכותרת השן, לשטוף במים, להחזיר בעדינות למקומה. אחרת, לשמור בחלב (אם אין אלרגיה לחלב) או רוק. לפנות במהירות למרפאת השיניים.
אם מדובר בשן נשירה – לא להחזיר אותה למקומה.